גניבה בידי עובד – מתי ישללו פיצויי פיטורים מהעובד ?

 
 

בפרשת עזרא צבי נ' ראובן את משה בע"מ (ת"א) 4790/08 תעא (ת"א) 4790-08 (להלן: "פרשת עזרא צבי")           

עסקינן בעובד שעבד אצל הנתבעת (המעסיקה) למעלה מ – 9 שנים ופוטר בשל גניבת מצברים בשווי של כ- 300,000 ש"ח תבע את המעסיקה שהינה חברה המפעילה מוסך בדרישה לקבלת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

מאחר ובמקביל התנהל כנגד התובע הליך פלילי בעניין זה, עוכב ההליך דנן על פי החלטת כב' השופטת נטע רות עד להכרעה בתיק הפלילי. לאחר ההכרעה כאמור, עמד התובע על המשך ההליך אשר הועבר לברור בפני המותב בבית הדין הארצי לעבודה.

האם נוכח הרשעתו של התובע בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו יש לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו בנתבעת? תחילה יש לבחון את קבילות פסק הדין הפלילי בהליך.

בסיכומיו מבקש התובע כי בית הדין לא יקבל כראיה ולא יעשה כל שימוש בהודאתו שמבוססת על הסדר הטיעון, כך גם לגבי כתב האישום ולגבי גזר הדין. עוד ביקש התובע כי בית הדין יתעלם לחלוטין מהכרעת הדין יוציאה מתיק בית הדין וייתן פסק דין על סמך הראיות הקבילות והרלוונטיות שהוגשו לו במסגרת הליך זה.

בבקשתו זו נסמך התובע על הוראת סעיף 42 (ב)(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 הקובעת כי ממצאים ומסקנות שבגזר דין לא יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה.

הגם שטענה זו של התובע נכונה, אין בה למעשה להועיל לתובע, שכן במקרה הנדון מבקשת הנתבעת כי הכרעת הדין, להבדיל מגזר הדין, תשמש כראיה בהליך דנן.

סעיף 42א' לפקודת הראיות קובע:

            (א)       הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי.

                                    (ב)       הוראות סעיף זה אינן חלות על –

                                                ( 1) ...

                                                (2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".

כלומר, על מנת שפסק דין יהיה קביל כראיה במשפט אזרחי יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים: פסק דין חלוט; פסק דין מרשיע; המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי.

מאחר ובמקרה דנן מתקיימים שלושת התנאים הנ"ל, ניתן לקבל את הכרעת הדין כראיה ואכן בתי הדין לעבודה, לא אחת, עשו שימוש בסעיף 42א הנ"ל תוך שאימצו את פסקי הדין הפליליים כראיה במסגרת ההליך שהתנהל בפניהם.

לאור האמור לעיל, בית הדין הארצי לעבודה דחה את התביעה ופסק כי:

ביה"ד נדרש לזכאות התובע לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת נוכח הרשעתו בעבירה של גניבה בידי עובד.

ביה"ד ציין כי החובה לשלם פיצויי פיטורים היא חובה שבחוק, וניתן לשללם רק אם התמלאו לכך הנסיבות שבחוק פיצויי פיטורים, כאשר במקרה זה חל סעיף 16 לחוק זה, שכן על יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים. ביה"ד ציין כי גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו. עם זאת, שעה שביה"ד נדרש להכריע בסנקציה המתבקשת לנוכח עבירה זו יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל, את משך תקופת העבודה, את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים, את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור.

ביה"ד פסק כי נסיבות המקרה מצדיקות שלילה מוחלטת של זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. כל גניבה היא עבירה חמורה בפני עצמה אולם קל וחומר עבירת גניבה ממעביד, לנוכח יחסי האמון השוררים בין הצדדים, ודאי לנוכח יחסי העבודה הממושכים בין הצדדים ונוכח תפקידו בו הופקדה בידיו סחורה בשווי רב. אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בפעולות שחזרו משך כשלוש שנים ותוך שיתוף אחרים במעשה העבירה. מעשי הגניבה גרמו נזק גדול לנתבעת. באשר לתמורת הודעה מוקדמת, לא רק שבנסיבות שהוכחו התובע לא היה זכאי להודעה מוקדמת, אלא שהנתבעת אף שילמה לו, לפנים משורת הדין, משכורת מלאה בגין חודש עבודתו האחרון אף שפוטר כבר באמצעו; התובע זכאי ליתרת פדיון חופשה ולפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות. יחד עם זאת, התקבלה טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת נוכח מעשי הגניבה שביצע התובע והנזק שנגרם לה בגינו, אשר עומד לפחות על סך של 300,000 ₪, כעולה מהכרעת הדין ומעובדות כתב האישום בהן הודה התובע ואשר הופכות חלק מהכרעת הדין. לפיכך התביעה נדחתה.

לעומת זאת, בפרשת אלכסנדר צ'ילביץ' נ' יהודה פלדות בע"מ (סעש (ב"ש) 44795-09-13)

התובע פוטר מעבודתו בנתבעת, בטענה כי היה מעורב בזיוף נתונים תמורת קבלת שוחד. בתובענה עותר התובע לסעד של השבה לעבודה בתוספת פיצוי מתאים ולחילופין לסעדים כספיים. בתביעה שכנגד, עותרת הנתבעת לקבוע כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, לאור הנסיבות בהן פוטר, לסעד כספי בגין הנזקים שגרם התובע לטענתה, ולחיוב התובע להשיב לה את כספי השוחד שקיבל במהלך עבודתו.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה ברובה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי:

מאחר ולא הוכח בתביעה שכנגד כי התובע זייף תמורת קבלת כספי שוחד. הנתבעת לא הוכיחה את האשמותיה החמורות כלפי התובע, ולא הציגה אפילו ראיות לכאורה. לא הוכח שהתובע פעל בניגוד לנהלים או לקח כספי שוחד, וממילא לא הוכח כי התובע גרם לנזקים כספיים לנתבעת. נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו מוטל על המעביד הטוען לכך. לתובע לא נערך שימוע כדין. לתובע לא ניתנה הזדמנות אמיתית להתגונן, והוטחו בו האשמות כלליות, ללא ראיות. לאור האמור, התביעה שכנגד נדחתה.

אשר לתביעה העיקרית, נפסק כי על אף שהתברר שהתובע לא עשה את המיוחס לו, השבתו לעבודה אינה מתאימה בנסיבות, וזאת גם מבחינת טובתו הוא. לפיכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. בנוסף, אין הצדקה להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מדובר במעסיקה ששללה מעובד פיצויי פיטורים ללא הצדקה. כאן בניגוד לפרשת עזרא צבי, האשימה המעסיקה, הנתבעת את התובע בביצוע מעשים פליליים חמורים ללא ראיות ולו לכאורה. הנתבעת טפלה על התובע עלילה, תוך שהיא מודעת לכך כי לא עשה את המעשים שיוחסו לו. הנתבעת לא הסבירה כלל מדוע אין להשית עליה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, והנסיבות מלמדות כי אין כל סיבה להפחתתם. עסקינן במקרה חמור מאוד של אי תשלום פיצויי פיטורים תוך האשמת עובד בגניבה ובקבלת שוחד ללא כל ראיות, ובדיוק למקרה כזה נועדו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי חוק הגנת השכר. אף אין כל סיבה להפחתת פיצויי ההלנה, גם אם נתור אחר סיבות שאינן מנויות בהוראות החוק הנ"ל. דווקא במקרה דנן קבע בית הדין כי יש להחמיר עם הנתבעת, על מנת להעביר מסר למעסיקים, כדי שידעו כי אין לשלול פיצויי פיטורים מעובד ללא הצדקה ולו לכאורה. לפיכך, פיצויי הפיטורים ישולמו לתובע ויישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא לפי חוק הגנת השכר.

פיצוי בגין לשון הרע, לא נפסק לתובע, אף כי פיטוריו נעשו באופן שפגע בשמו הטוב והסב לו עגמת נפש, זאת מאחר שהתובע לא הוכיח למי הגיע פרסום אותם דברים; כן נפסק לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הכולל נזק ממוני ונזק לא ממוני (עגמת נפש), שהועמד, בנסיבות החמורות של העניין ובכלל זה פיטורים תוך העללת עלילה חמורה ללא ראיות, בנוסף, הסתבר לבסוף כי הדברים אשר יוחסו לתובע לא היו ולא נבראו ולפיכך, נפסקו פיצויים על סך של 9 משכורות. 

מקרקעין נדל"ן צוואות עזבון הולנד פתיחת חשבונות בנק בחו"ל חברות זרות
עורכת דין אפרת דרור טל' 03-5467663 נייד: 052-7900811